הפלאה על כתובות צ״ט

1 תוס' ד"ה הא מדסיפא וכו' דהא כתובתה ד' מאות זוז וכו' לכאורה אין זה מספיק דיש לומר במנה הנשאר. והוי ניחא יותר לאוקמא מתניתין בלא זו אף זו ולכאורה היה נראה לפרש הא דמוקי סיפא בדאוזיל ולא להיפך משום דאף למאי דס"ד דרישא בדלא אוזיל סיפא בדאוזיל ע"כ צ"ל הא דקתני בסיפא היתה כתובתה ד' מאות זוז של אחרון בטל ושל כולן מכרה קיים. ולא נקט בגונא דרישא שהיתה כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר דקמ"ל דלא גזרינן מנה ראשון אטו מנה אחרון א"כ לעולם צריך לאוקמי סיפא בדאוזיל דאל"ה לא שייך למיגזר מנה ראשון אטו מנה אחרון. דהא אין כאן טעות אלא שמכרה יותר מכדי כתובתה וזה לא שייך במנה ראשון כלל. ואין לומר דלפי הס"ד דרישא בדלא אוזיל וסיפא בדאוזיל הא דנקט ארבע מאות זוז היינו כדבעי למיפשט לקמן באמר זבין לי כורא ואזיל וזבין ליתכא דמהני ממתניתין ומשני בדקטיני. א"כ יש לומר דלפי הס"ד לא מיירי בדקטיני וקמ"ל דמהני. דזה אינו דלפי משמעות הלשון הגמרא א"ד הא לא תיבעי לך וכו' דודאי מוסיף על דבריו הוי כי תיבעי לך וכו' משמע דאי המקח קיים בבעיא שניה. כ"ש בבעיא ראשונה. והשתא דס"ד למיפשט דרישא בדלא אוזיל א"א לפרש הכי דכ"ש בבעיא שניה דהמקח בטל וע"כ מתניתין בדקטיני ומאי קמ"ל. אך לפ"ז קשה הא דקאמר אח"כ הא מדרישא שמעת מיניה דמשמע דהקושיא דוקא למאי דמשני דרישא וסיפא בדאוזיל. הא אפילו למאי דס"ל דרישא בלא אוזיל ע"כ צ"ל כן מדנקט ד' מאות זוז ויש ליישב דאף דלא ידע מהך סברא דנגזור בטעתה במנה ראשון ולא טעתה במנה אחרון אטו אשה אחרת שטעתה במנה אחרון. מ"מ לפי הס"ד דמעביר על דבריו הוי וסיפא בדאוזיל נמצא היכא דאוזיל במנה ראשון ולא במנה אחרון אפ"ה במנה אחרון המקח בטל דכיון דכבר הפסידה דינר במנה ראשון ממילא מכרה לאחרון דינר יותר ממה שמגיע לה. א"כ יש לומר דשפיר קמ"ל דיוקא דבדידה אם טעתה בראשון המקח קיים בראשון דהוי ס"ד למיגזר באשה זו עצמה מנה ראשון אטו מנה אחרון משא"כ למאי דאוקמא רישא וסיפא בדאוזיל ומוסיף על דבריו הוי דגם באחרון אינו בטל כשטעתה בראשון דה"ל שוה מנה ודינר במנה ודינר. והוי סלקא דעתך דלא שייך למיגזר אטו אשה אחרת שטעתה באחרון. ושפיר פריך הא מרישא שמעת מיניה ומשני דאפילו הכי סלקא דעתך דגזרינן אטו אשה אחרת. ודוק:

2 ולפי זה קשה לי דמאי מקשה הא מרישא שמעת מיניה דילמא אדרבא הא קמ"ל מתניתין דמוסיף הוי והכי דייקינן דדוקא כשטעתה באחרון המקח בטל בו אבל כשטעתה בראשון המקח קיים אף באחרון וקמ"ל דמוסיף על דבריו הוי ואפשר דבאמת הפי' כן אלא דא"א לשנוי הכי דקמ"ל דמוסיף על דבריו הוי דאכתי תקשה דמדרישא נפקא דכיון דקיימים עכשיו דרישא בדאוזיל ומנה ממש קאמר ממילא דאיכא לדיוקי דבלא אוזיל המקח קיים ואכתי סיפא ל"ל. אלא דיש לומר דאע"ג דנדע דבעלמא מוסיף על דבריו הוי מ"מ כה"ג דסיפא ה"א דאפילו הטעות בראשון אין המקח קיים באחרון. משום דאיכא למיגזר אטו היכא דהטעות באחרון דה"ל אוזיל בדיתמי. והיינו דקאמר ניגזר מנה ראשון ר"ל יהיה המקח באחרון בטל. מיהו לשון הש"ס דחוק לפרש כן. אמנם לפי תירוץ שני שכתבו התוס' דמצינו למימר דה"א דטפי ה"ל מעביר לא זילא וכו'. א"ש טפי דמוקי דוקא סיפא בדאוזיל מדנקט בסיפא ד' מאות זוזי והיינו משום דיש לומר באמת היכא דאוזיל כגון שהיתה כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה המקח קיים ודוקא בסיפא דאיכא לוקח ראשון ואחרון וטעתה באחרון אז המקח בטל באחרון משום דאיכא למיגזר כשהטעות באחרון אטו היכא דהטעות בראשון דאז הוי באחרון המקח בטל דכיון דהפסידה דינר במקח הראשון הוי מכרה לאחרון יתר ממה שמגיע לה ובלא אוזיל גרע טפי. א"כ יש לומר דהמקשה לא ידע דמתניתין קמ"ל דיוקא הא בדידא וכו' אלא דרישא קמ"ל בדלא אוזיל דהמקח בטל ובסיפא קמ"ל בלוקח ראשון ואחרון אז אפילו בדאוזיל באחרון בטל. משום דגזרינן אטו כשטעתה בראשון דאז באחרון המקח בטל. ומשני דיש לומר להיפך דבאוזיל גרע טפי וקמ"ל בסיפא דיוקא הא בדידה וכו'. ועמ"ש לקמן בזה גבי אע"ג דטעה שליח. ודוק היטב:

3 בא"ד ועוד מצינו למימר דה"א טפי הוי מעביר וכו' לכאורה הוא נגד הסברא וצריך לומר בדוחק דלענין זולא ניחא ליה למשלח כדי שיוכל למכור מהר כשמוכר בזול. אבל בשויה אין חילוק כשמוכר יותר או פחות מקפיד יותר. אבל לענין אלמנה שמכרה דחוק טפי דצ"ל דתקנו לה חז"ל משום חינא שתמכור מהר. אמנם לענ"ד יש לומר באופן א' דה"א לא זילא גרע טפי והוא דיש להסתפק בהא דאי' בפרק בית כור ובח"מ סימן רי"ח ס"ח דהמוכר לחבירו ואמר לו בית כור עפר אני מוכר לך ולא אמר לו מדה בחבל אפילו רובע לכל סאה הגיעו. נמצא דבכה"ג יש לומר דבדאוזיל השליח ומכר בית כור סתם אף שצוה לו למכור בית כור חסר קב או כיוצא בו. מ"מ כיון דבאמת אין המכירה של השליח כלום בזה היתר ה"ל כאלו קנה בית כור ונמצא פחות דהמכירה קיימת ואין מנכה לו מן הדמים נמצא בדאוזיל דינר כיון שאין לאלמנה למכור אלא בשוה מנה והמותר אין המכירה כלום הוי כאלו מכר פחות מבית כור השוה ואין כאן טעות כלל. או יש לומר דעכ"פ כיון שכוונתה היתה למכור בית כור שלם לא היה המכירה כלום ובטל לגמרי ובזה נראה דהיכא דמכר שוה מנה ודינר בשוה מעה ודינר בכה"ג גרע טפי דאפילו נימא דפחות רובע לסאה הגיעו נמצא דהוי המכירה שוה מעה במנה ודינר הרי נתאנה לוקח. ואף דאין אונאה לקרקעות מ"מ בשליח שאני וכמ"ש הרא"ש לקמן במתניתין לדעת רש"י ז"ל. ואפילו נימא דבלוקח שטעה המקח קיים אפילו בקנה משליח מכל מקום יש לומר דאפ"ה כיון דעכ"פ אפילו אם נימא דהגיעו מכרה ע"כ יותר מן המגיע לה וכבר כתבנו לעיל דאפילו בכה"ג המכר בטל נמצא בזה היכא דאוזיל עדיף טפי וה"ל לא זו אף זו. מיהו לפי האמת צ"ע היכא דאוזיל בכה"ג דיש לומר דבכה"ג באמת המקח קיים ומתניתין מיירי במכרה מדה בחבל. ועיין קונטרס אחרון:

4 תוס' ד"ה אי הכי שליח וכו'. א"נ השתא וכו'. הרי הם כמו חולין וכו'. לכאורה היה נראה לפרש דבריהם דקס"ד דס"ל לת"ק בהא נמי כר' יהודה דלעיל דס"ל בהוסיפו לו אחת יתירה דהריוח לשליח ולא נחית לחלק היכא דהריוח הוא מחמת המקח או לא כמו שכתבו התוס' לעיל. א"כ שלשה הנשארים הוא ריוח לשליח. ומיירי שלא פירש לו החלוק בג' והטלית בג'. אלא שאמר לו מכור לי חלוק וטלית בעד ששה. ונתן לו חלוק ששוה ששה לבדו וטלית א"כ יש לומר שנתן לו החלוק בכל הששה ומותר הוא מתנה לשליח דמה"ת נימא שנתן לשליח מתנה חצי חלוק חצי טלית ומשני דבאמת הריוח למשלח נמצא שנתן הכל בעד ששה זהובים ושפיר מעל בטלית. אלא דלענ"ד הוא דוחק דמנ"ל להמקשה דת"ק סבר כר' יהודה. ותו דמאי משני אטלית הא זה ידע המקשן וה"ל לפרש דבריו. ולולי דבריהם היה נראה דאף דהריוח למשלח מ"מ יש לומר דס"ל כיון שקנה בששה חלוק וטלית והחלוק לבד שוה ששה מאן לימא לן דנתן חצי חלוק וחצי טלית ריוח למשלח דהיינו להקדש. דילמא נתן הטלית במתנה להקדש ואמאי מעל השליח כיון שהחלוק קנה בכל הששה. ומשני אטלית ר"ל דנכנס הטלית להקדש כיון דהריוח הוא מחמת המקח של מעות הקדש. וקי"ל דהקדש בשוגג מתחלל. חל ההקדש על החלוק וטלית אם כן כשהביא השליח את הטלית ונתן לבעה"ב בתורת חולין מה שלא צוה לו כששלחו הרי הוציא טלית של הקדש לחולין ומעל בגוף הטלית ובזה נראה לי דא"ש לישנא דר' יהודה דקאמר ואת הבאת לי חלוק קטן וכו' ולא אמר ואת קנית אלא כיון דההקדש בשוגג מתחלל כדס"ל לר' יהודה עצמו בקידושין דף נ"ו אם כן נכנס החלוק להקדש ושפיר קאמר דהבעה"ב אינו חייב גם על ההבאה שהביא לו חלוק של הקדש. שהרי חלוק גדול צוה לו להביא ואיכא שינוי בהבאה. ודוק ועיין מ"ש לקמן:

5 תוס' כ"ש וכו'. והשתא א"ש וכו'. והא דבאמת לא הוי שינוי בקיטניות מה"ט שהיה ריוח בג' הנותרים. א"ל משום דכשקנה בג' קמאי אכתי לא היה שינוי שהיה יכול לקנות עוד קיטניות בג'. דא"כ הא דקאמר דיקא נמי דמשמע דבקנה בשוה ה"ל שינוי בקיטניות. ואמאי דילמא הכי קאמר הברייתא כיון שהקיטניות בסלע אינם גדולים יותר מקיטניות בפרוטה א"כ לא ה"ל שינוי בג' קמאי. משום שיכול לקנות עוד. וצ"ל בדוחק שבאמת הריוח גם בטלית כפליים א"כ אין שינוי אלא שאם היה קונה ביחד היה מרויח טפי כדרך שאדם קונה ביחד. ויותר נראה דיש לומר דהכא לא מיירי כלל שהיה ריוח אלא שהוזל לאחר ששלחו קודם שקנה א"כ אין כאן ריוח כלל אלא טעמא דר' יהודה הוא משום דכשקונה ביחד הדרך לתת יותר ועיין בסמוך מה שכתבתי בזה. ודוק:

6 גמרא דיקא נמי דקתני וכו' לכאורה משמע מזה דנפשט האיבעיא דמעביר על דבריו הוי. דהא לא פליגי אלא בשוה שש בשלש אבל בשוה ג' משמע דמודה ת"ק לר' יהודה וקשה על הרי"ף שכתב דבעין לא איפשטא. ובדוחק יש לומר דס"ל להרי"ף דשינוי דחלוק גדול וקטן הוא יותר גרוע מהיכא דאמר לו זבין לי כורא ואזיל וזבין ליה ליתכא ומעיקרא בעי למיפשט מכח כ"ש ובזה מיושב קושית מהרש"א ז"ל דלא קאמר לעיל כתנאי. דהא ר' יהודה ס"ל דהוי שינוי. דבאמת מדר' יהודה נמי איכא למימר דשינוי דחלוק גדול וקטן גרוע יותר א"כ אין לפשוט איפכא ויותר נראה אפילו אי נימא דחלוק גדול וקטן הוי ממש כבעין דאפושי שטרא כמ"ש התוס' ד"ה אלא אי אמרת וכו' וכמ"ש מהרש"א שם מ"מ יש לומר דס"ל להרי"ף דבעין לא איפשטא דהא יש לומר דר' יהודה נמי מודה לת"ק דאין בזה שינוי במה שקנה בחצי דמיו אפילו בשוה בשוה וטעמא דר' יהודה הוא משום שאם היה קונה ביחד דרך ליתן יותר וכמ"ש תוס' ד"ה כ"ש וכו' ולא קאמר דיקא נמי אלא על הא דמשני חלוק קטן ורע בדמים. דאפילו אי נימא דמיירי בשוה ממש ע"כ צ"ל דטעמא דר' יהודה הוא משום רע בדמים. מדמודה בקיטניות. יצא לנו דבין אי נימא דמעביר על דבריו ובין אי נימא דמוסיף על דבריו טעמא דר' יהודה הוא משום דכשקונה ביחד נותן טפי. וכ"ש לפמ"ש דהכא לא מיירי כלל שיש ריוח אפילו למאי דמשני שוה שש בשלש. היינו שהוזל לאחר ששלחו קודם שקנה. א"כ אין כאן שינוי לר' יהודה אלא שאם היה קונה ביחד היה נותן טפי. ומעתה מתורץ מה שהקשו התוספות לעיל בד"ה כאן שנה רבי וכו' דר"י אדר"י דס"ל לעיל דהריוח לשליח. והכא קאמר כ"ש דהוי שוה י"ב. דודאי פשוט הוא שזה הריוח שהוא ע"י מה שקונה בכל המעות שנתן לו ביחד הוא למשלח דאטו מי ששולח איזה דבר לקנות יקנהו פרוטה פרוטה ואם יקנהו ביחד שנותנין יותר יהא הריוח לשליח דאין כאן ריוח כלל אלא דרך המקח כן הוא שכשקונים ביחד נותנין יותר. אבל אם הוסיפו לו יותר במה שאין דרך כל הלוקחים ס"ל דהריוח לשליח. ואפשר דהתוס' שהקשו לעיל כוונתם דאי נימא דמעביר על דבריו הוי ומיירי שקנה שוה שש בג' כדמוקי הכא. אם כן כיון דהריוח לשליח והשליח נותן מרצונו כל הריוח לבעה"ב אין שייך לקרות שינוי במה שלא קנה בבת אחת דאז המקח ביותר כיון שהשליח מוותר כל הריוח שלו לבעה"ב כפליים. ואם היה רוצה השליח לא היה נותן לו אלא מעט כפי מה שנותנים כשקונים ביחד אך לפמ"ש דהכא מיירי בהוזל ואין כאן ריוח כלל שפיר הפסיד להבעה"ב במה שלא קנה ביחד. ממילא מיושב קושית התוס'. ודוק:

7 מיהו מדברי הרא"ש דדייק מהא דקאמר דיקא נמי דמעביר על דבריו ע"כ צ"ל דס"ל דדוקא בשוה שש בשלש דחזינן דאוזיל אז אמרינן דהוי מוזיל טפי. אבל היכא שקנה בשוה לא אמרינן דהיה מוסיף בשביל שקנה ביחד וזהו הוא שיטת התוס' אך דעת הר"ן שכתב דליכא למיפשט מדיקא נמי דוק ותשכח נראה שכיון למ"ש

8 שם גמרא כדאמר ר' שישא בריה דר"א בקטיני ה"נ בקטיני. וקשה לכאורה דהיינו הך שינויא גופא. ונראה משום דבאמת לפמ"ש הרי"ף דאף דסוגיא דמעביר על דבריו הוי מ"מ כשכבר מכר השליח לשנים המקח קיים ובאמת יש לומר נמי סברא להיפך דהיכא דמכר מחצה עדיף טפי מהיכא דמכר כבר לשנים כדקאמרינן לעיל דטבא לך עבדי לך וכו' משא"כ כשמכר לשני כבר גרע טפי דלא ניחא ליה דלפשו עליה שטרא וליכא למימר דטבא לך וכו' והנה במתניתין נקט תרתי דהא בשנים הראשונים ה"ל כמכר לשנים דהא היו יכולין למכור אותם לאחר ומכרו לשני ובשנים האחרונים כיון דהאחרון מכרה בטל ה"ל במכר השלישי כזבין כורא ואזל וזבין ליתכא וא"כ בבעיא קמייתא בזבין כורא ואזל וזבין ליתכא פשיט מן השלישי דמכרה קיים. ולקמן גבי מכר לשני פשיט מן שני הראשונים. והיינו דאמר כדאמר ר' שישא בקטיני בשנים הראשונים ה"נ בקטיני בשנים אחרונים וק"ל:

9 שם גמרא פשיטא אמר לאחד וכו'. כתב הרא"ש ז"ל ורב אלפס ז"ל שפסק באיבעיא דלעיל דמעביר על דבריו הוי והכא פסק אפילו לשנים וכו'. ולפענ"ד יש לומר דדברי הרי"ף הם נובעים מסוגיא זו. והוא דבאמת נדחקו התוס' בהא דאמר לו אע"ג דטעה שליח דמה ענין טעה שליח לכאן. ונראה משום דהתוס' כתבו לקמן דף ק' ד"ה רבא אמר ר' נחמן וכו' דהא דאמר ר"נ שליח כדיינים היינו לענין שהמקח קיים. אבל אונאה מיהו צריך להחזיר וכו' והא דאמר ר' נחמן הכא לתיקוני שדרתיך וכו' היינו ביתר משתות כמ"ש מהרש"א שם דמשמע דהמקח בטל. ולולי דבריהם ז"ל יש לומר דהכא מיירי אפילו בטעות כל שהוא כמשמעות פשטא דלישנא אך יש לחלק דלקמן דפליגי אי שליח כדיינים או כאלמנה היינו באותו ענין האמור במתניתין באלמנה שמכרה שוה מנה ודינר במנה. והיינו שמכרה בדמים כשיעור השליחות. אלא שהוסיפה קרקע יותר מכדי השליחות וכן בדיינים מיירי מסתמא בכהאי גוונא שהיתומים היו צריכים מעות ומכרו הבית דין כפי צרכם. אלא שמכרו קרקע ששוה יותר ממה שצריכים ובזה שייך שפיר לומר בשליח שהמקח קיים וחזר האונאה. והוי כמו אמר לו זבין לי ליתכא ואזל וזבין כורא דבדלא אוזיל המקח קיים ומחזיר המותר. ואע"ג דבאלמנה בדאוזיל המקח בטל אבל בב"ד ושליח בפחות משתות המותר חוזר והמקח קיים בשויו אבל הכא שמכר כשעור שדה שאמר לו אלא שפיחת בדמים ה"ל שינוי בשליחות כיון שהוא צריך לדמים כפי שאמר לו אפילו אם לא היה תבעו ה"ל שינוי בשליחות דהוי כאמר לו זבין לי כורא אזל וזבין ליה ליתכא דאפילו בשויה אמרינן לעיל דמעביר על דבריו הוי. דאם ימכור עוד ה"ל אפושי שטרא נמצא היה בשעת מעשה שינוי בגוף השליחות. א"כ לפ"ז יש לומר דהיינו דשאלו לו לפי מאי דאמרינן ואפילו לשנים שאלו לו אי משום דלא חייש לאפושי שטרא אם כן אפילו טעה שליח ומכר בפחות היה חוזר אונאה ואין כאן ביטול מקח. וע"ז השיב דטעה שליח לא אמינא. והיינו דלא קאמינא אלא במכר לשנים דעכ"פ הביא המעות שצריך. משא"כ במכר בפחות דהיינו בעיא דלעיל לא קאמינא כיון שלא הביא לו כפי המעות שצריך כנ"ל. הרי מבואר כדברי הרי"ף. וזה שכתב דסוגיא הוא דמעביר על דבריו הוי. ודוק:

10 עוד נלענ"ד דיש לומר לשיטת הרי"ף דמחלק בין מכר לשנים דעדיף טפי דמתורץ מה שהקשינו לעיל דלפי מאי דס"ד דרישא בדלא אוזיל וסיפא בדאוזיל א"כ למה נקט ארבעה. דא"ל דקמ"ל דלא אמרינן בזבין לי כורא ואזיל וזבין ליה ליתכא דמוסיף על דבריו הוי דהא משמע דבעיא ראשונה גריעא כדקאמרינן לעיל אפילו את"ל דבבעיא ראשונה דמוסיף הוי. אפ"ה מבעיא ליה בבעיא שניה. ולפמ"ש א"ש דקמ"ל כר' נחמן דאפילו לשנים ודוקא בשנים לא הוי מעביר על דבריו ולא בזבין לי כורא וכו'. ולפ"ז יש לומר לפמ"ש לעיל בתוספות ד"ה הא מדסיפא בדזילא לפי תירוץ ב' דא"ל דטפי הוי מעביר לא זילא מזילא. דבאמת לפי סברא זו יש לומר דבדאוזיל אין המקח בטל. רק כשמכר לשנים גזריני אטו טעות בראשון דאז ה"ל באחרון לא אוזיל שמכרה דינר יותר ממה שמגיע לה. אבל במכר לא' לחוד אין המקח בטל בדאוזיל והיינו דנקט בסיפא שהיתה כתובתה ד' מאות ומכרה לכמה לקוחות דמהאי טעמא בטל באחרון דוקא משום גזירה ומוכח דבדאוזיל וה"ה בטעה שליח דהמקח קיים. אבל לפי דברי ר"נ דס"ל דמכר לשני המקח קיים יש לומר דהיינו דנקט במתניתין בסיפא ד' מאות לאשמעינן הא דר' נחמן. וליכא הוכחה לטעה שליח. והיינו דשאלו לו אע"ג דטעה שליח דהוי סברי דר"נ הוכיח ממתניתין דלא מוקי בקטיני משום דא"כ מאי קמ"ל בד' מאות. וע"ז הקשה לו דלפ"ד דס"ל אין אונאה לקרקעות יש לומר דגם בשליח כן ומתניתין טעמא משום גזירה כנ"ל. לכך נקט ד' מאות. ודוק: